יש כרטיס מועדון?
פורסם בקטגוריה ללא קטגוריה בתאריך 05/23/2009 על ידי אורןהיפנים אוהבים כרטיסים מגנטיים. אין דרך אחרת להסביר את זה שבפחות מחודשיים הארנק שלי השמין בשמונה מהם. בממוצע, זה יותר מכרטיס בשבוע. בארץ, אוניברסיטת תל-אביב הנפיקה לי תעודת סטודנט אחת שעבדה בכל מקום. פה יש כרטיס סטודנט, כרטיס ספריה וכרטיס חברות בקואופרטיב אגודת הסטודנטים המקומית. למה לשלב?
אבל השוס האמיתי הוא כרטיסי הנקודות. בארץ הם מוכרים בדרך כלל ככרטיסי מועדון לקוחות, ונפוצים בעיקר ברשתות המזון הגדולות. הם גם עובדים קצת אחרת. פה כל חנות מכל תחום שפתחה יותר מסניף אחד מתגאה בכרטיס נקודות משלה.
השיטה קצת שונה – לא מקבלים הנחות מידיות על קניות בחנויות הרשת. במקום, מקבלים נקודות על כל קניה, קצת כמו אצל כרטיסי האשראי אצלנו. שלא כמו בכרטיסי האשראי, פה באמת אפשר לצבור נקודות אם קונים הרבה. לדוגמא, שני הכרטיסים שכבר יש לי: בחנות האלקטרוניקה מקבלים נקודות בשווי 5% מסך הקניה (ותמיד יש מוצרים שהחנות רוצה לקדם, עליהם מקבלים 10%). ברשת חנויות הנוחות מקבלים בדרך כלל הרבה פחות – נקודה לכל 100 ין (בערך דולר אחד), אבל גם פה תמיד יש מוצרים מקודמים שנותנים 20 או 30 או 50 נקודות על מוצר שעולה דולר או שניים. כלומר, אם אתם לא בררנים ולא אכפת לכם איזו חברה יצרה את היוגורט או הקפה הקר שאתם קונים, תמיד אחד מהם יהיה כזה.
השימוש בנקודות זהה בכל מקום – נקודה אחת שווה ין אחד, ואפשר להשתמש בהן לכל קניה של כל מוצר בחנות, בכל זמן שרוצים (תוקפן לא פג). זה אומר שבחנות האלקטרוניקה – מי שקונה מוצר יקר כמו מחשב, מצלמה, טלוויזיה או מקרר מקבל ממש במתנה מוצר נוסף לבחירתו החופשית לחלוטין במחיר 5% ממחירו, ובסכומים כאלה כבר מדובר בכמות כסף לא טריוויאלית. לחנות זה כמובן משתלם — אין לי ספק שכל פעם שארצה בטריות או נורות חשמל אני אקפוץ לסניף שלהם כדי לקבל עוד כמה נקודות במקום ללכת למקום אחר. בטוקיו ראיתי עוד אסטרטגיה, מחוכמת להפליא – בכניסה לאחת חנויות האלקטרוניקה ניצבו מספר מכשירים דמויי כספומט. אפשר להכניס לשם את כרטיס הנקודות פעם אחת כל יום, ובליווי אנימציה קטנה של מכונת הימורים לקבל מספר רנדומלי של נקודות חינם. בדרך כלל זה כמובן מספר קטן, אבל פה ושם המכונה מכניסה כמה מאות נקודות לכרטיס. ממש כסף בחינם. הלקוח, מצידו, מגיע כל יום לסניף, ובוודאי יעשה פה ושם קניות אימפולסיביות וגם יקנה את המצרכים לארוחת הערב בסופרמרקט באותו בניין, ששייך במקרה לאותה חברה.
בקצב הנוכחי, אני אצטרך ארנק גדול יותר בקרוב. מעבר לזה, אם מישהו עובר פה בסביבה ורוצה לקנות מכשיר אלקטרוני יקר (בכל זאת, יפן) – עיברו אצלי קודם וקחו את הכרטיס שלי לקופה – חבל על הנקודות.
(בתמונה, חבורת כרטיסים. הקליקו כדי לראות את כולם!)
06/01/2009 at 05:38
Amazing, can be very shopping addictive….
So, how many does the average Japanese have? cards I mean.