8 דברים שלא רציתם לדעת על טלפונים סלולריים יפניים
פורסם בקטגוריה ללא קטגוריה בתאריך 04/19/2009 על ידי אורן
1. זו לא הגזמה ולא סטריאוטיפ. אם תסתובבו פה ברחוב, בתחנת הרכבת, בתוך הרכבת, באוטובוס או בכל מקום ציבורי אחר, בממוצע שניים מתוך שלושה אנשים יהיו עם הפרצוף בתוך מסך הסלולארי. וזה לא משנה אם הם הולכים, עומדים או יושבים באותו רגע. אם לומר את האמת, גם אני נכנס לסטטיסטיקה. אמנם עדיין לא תוך כדי הליכה, אבל ברכבת – בהחלט.
2. למרות ריבוי הפלאפונים, לא שמעתי אפילו צלצול אחד או ראיתי מישהו מדבר במכשיר מאז שהגעתי לכאן, מלבד אצל זרים. היפנים פשוט לא עושים שיחות קוליות, ובכל מקרה משאירים את הפלאפון תמיד על מצב רטט כדי לא להפריע לאף אחד.
3. הסלולרי שלי הוא באמת שיא הטכנולוגיה, יודע לעשות הכל, והוא אפילו נראה טוב אם מסתכלים עליו ולא נוגעים, אבל אם תחזיקו אותו מייד תבינו כמה רמת הגימור של המכשיר עצמו נחותה לעומת הסטנדרט האירופאי. רוב המכשירים פה עשויים מפלסטיק זול ואתה מרגיש כאילו הם הולכים להתפרק לך ביד בכל רגע. השמועות אומרות שמכשיר ממוצע מחזיק בערך שנה לפני שהוא פשוט נשבר פיזית. ליפנים זה לא מפריע, כמובן – הם בכל מקרה משדרגים לדגם מהקולקציה החדשה הרבה לפני שזה קורה.
4. לרוב הסלולריים פה יכולות זהות (מלבד כמות המגהפיקסל במצלמה והרזולוציה של המסך, או מספר דגמים בודדים שמנסים את טרנד מסך המגע), לכן לרוב קונים מכשיר לפי העיצוב החיצוני. בחנויות מוצגים רפליקות פלסטיק מדוייקות של כל מכשיר ומכשיר, ואפשר לקחת אותן ביד ולבחון מכל הצדדים. בשביל היכולות הטכניות, צריך להסתפק בהסבר בקטלוג.
5. להשתמש בסלולרי כארנק אלקטרוני זה ממכר. טוענים את המכשיר בכסף בכל אחת מחנויות הנוחות שפרוסות ביפן כמו שסטארבאקס פרוסים במנהטן, ולאחר מכן במקום לשלוף ארנק ולהסתבך עם מטבעות ושטרות פשוט מנפנפים במכשיר מול הקורא המגנטי שבקופה בזמן התשלום. זה עובד רק בחנויות תומכות, כמובן — בעיקר חנויות הנוחות הנ”ל ורשתות מזון מהיר, אבל מצאתי גם חנויות אלקטרוניקה גדולות שאיפשרו לשלם ככה.
6. אפשר לראות טלויזיה בסלולרי. לא מדובר בקטעים מוקלטים מראש שעוברים דרך שרותי התוכן של הדור השלישי, אלא בשידור דיגיטלי שנקלט באמצעות אנטנה נפרדת ומשדר את הערוצים הציבוריים היפניים, בדיוק כמו שרואים אותם בכל מכשיר טלויזיה רגיל. זה כולל גם את כל הצ’ופרים של שידורים דיגיטליים – ערוצי מידע שאפשר להדליק, כתוביות לכבדי שמיעה אם לא מדובר בתכנית בשידור חי, וכדומה. אמנם לא מאוד נח לראות טלויזיה על מסך של כמה סנטימטרים, אבל זה חוסך ממני את הצורך במכשיר אמיתי ויקר.
7. שרותי התוכן עצמם הם דבר די מדהים, והסיבה העיקרית לכך שהיפנים דבוקים לפלאפון כל הזמן. זה מתחיל בסמס שהופך לאימייל לכל דבר באופן אוטומטי אם עוברים את מכסת האותיות, ומכיל את האמוג’י המפורסמים – האמוטיקונים והאייקונים שכל יפני מרפד את התכתובות שלו איתם בנדיבות. זה ממשיך בחדשות ובמזג אויר, נגישים וקלים לשימוש הרבה יותר מהשירותים המקבילים בארץ. יש מוזיקה, סרטים, וגם ספרים וקומיקס להורדה בתשלום, וגם לא מעט בחינם. יש מידע מקומי, ששואב את המיקום מהג’יפיאס ומיידע מיד על מסעדות, לוחות זמנים של תחבורה ציבורית, תחנות דלק, שירותים ציבוריים, ודברים מעניינים אחרים לעשות באזור שאתה נמצא בו.
8. זה הפלאפון שלי. וגם כאן. והמכשיר עצמו היה אפילו בחינם (בהתחייבות לשנתיים, אמנם, אבל מה אכפת לי).
04/26/2009 at 03:37
תתחדש!