המועמד האופטימלי

בשבוע שעבר נתקלתי בשמו של חבר ילדות בכתבה באינטרנט. מדובר במישהו שבמשך תקופה משמעותית בחיים הצעירים שלי - בערך בין גיל 6 לגיל 15 - נחשב ל-”Best Friend”, החבר הטוב ביותר שלי. למדנו באותה כיתה, גרנו בבניינים סמוכים ובילינו הרבה מאוד זמן ביחד. בתיכון נפרדו דרכינו, בגלל מספר סיבות אישיות מדי בשביל לספר עליהן כאן. אמנם עדיין למדנו באותו בית ספר, אבל לא החלפנו הרבה יותר מברכות שלום הדדיות מדי פעם. מאז סיום התיכון ועד היום — כבר יותר מעשור — לא נתקלתי בו אפילו פעם אחת.

הכתבה סיפקה מספיק פרטים כדי למצוא כתובת אימייל (חיפוש פשוט בגוגל לא עזר - את זה כבר עשיתי מספר פעמים בשנים האחרונות, כשתקף אותי גל נוסטלגיה). שלחתי מייל הססני, כי אולי בכלל מדובר במישהו אחר עם שם זהה. קיבלתי תשובה. זה אכן אותו אדם.

אין לי מושג אם זה יסתכם בחלופת מייל קצרה, או בשמירה על קשר. בכל מקרה, טוב לדעת שבימינו העבר אף פעם לא רחוק מדי.

על שרות Yahoo Pipes החדש שמעתי לראשונה הבוקר. לא אשלוף פה בדיחות על האחים סופר מריו כמו כל בלוג שדיווח עליו, ואסתפק בלומר שיאהו עשו עבודה נהדרת, ושכדאי לכל מי שגרגרנים למיניהם הם חלק מהווי יומו לבדוק אותו.

בגדול, מדובר בשירות שמסוגל לקחת פידים רססיים, ממקור אחד או יותר, להתעלל בהם כרצון המשתמש (פילטור, העברה דרך שירותי רשת שונים ומשונים, איחוד ועוד אמצעי עינויים רבים וטובים), ולפלוט את התוצאה כפיד רסס חדש, או כתזכורות באימייל ובפלאפון, או אפילו כ-JSON, לתכנתי ה-AJAX שבינינו. מה שהופך את העניין לאטרקטיבי הרבה יותר הוא הממשק הויזואלי, שמתמש בפרדיגמות שאני מאוד מחבב (אולי בגלל שהן מזכירות פרויקט חביב שעסק בבניית ממשק ויזואלי לבניית שאילתות שעבדתי עליו בצבא, או אולי בגלל הנסיון המצוין שלי עם Automator של אפל, שמזכיר אותו מאוד).

חוץ מזה, הוא לא עובד בכלל עם IE 6, ובצורה לא יעילה במיוחד עם IE 7. תמיד כיך לתמוך בפרויקטים של חברות גדולות שממליצות על השועל כדפדפן המועדף.

• בעודי מסתובב בדיזנגוף סנטר ביום שישי בבוקר, צפיתי בקבוצת אנשים עומדת חסרת אונים ובוהה במכשיר כספומט ליד אחד הבנקים. המכשיר בלע את הכרטיס של אישה מסכנה ואתחל את עצמו, והמסך התמלא בשורות קוד חסרות פשר. לאחר מספר דקות, הופיע מסך הפתיחה הגרפי של מערכת ההפעלה OS/2 של יבמ. נו טוב. עכשיו אני יודע למה ממשיכים לתמוך בה למרות מספר משתמשים שקטן אפילו מזה של מחשבי אמיגה.
• כתיבת עבודה אקדמית בפונולוגיה זה דבר מתיש טכנית. לא מספיק שצריך לצייר תרשימים וטבלאות מתוחכמות עם סוגי הצללות וקוי מתאר על שלל גוונם (וכמובן לדאוג שהתוכן בהן יהיה נכון), צריך להשתמש בכל כך הרבה סימנים מהאלפבת היווני, בדיאקריטיקס, ובשלל סימנים מוזרים אחרים שהופכים עבודה על כל שורה למסכת עינויים ממוחשבת.
• ואם כבר מדברים על אקדמיה, מכיוון שאני נוהג לפתוח את תיבת המייל האוניברסיטאית שלי פעם בחודש בערך, פספסתי אזהרות מהספריה שההארכה האוטומטית של השאלת אחד מהספרים המוזרים שהשאלתי לפני כמה חודשים תמה, כי מישהו אחר ביקש אותו. אז אשלם קנס כשאגיע לאוניברסיטה ביום רביעי, אבל ליבי על הבחור/ה המסכנ/ה שמחכ/ה לספר אקדמי על תעשיית המנגה ביפן כבר שבועיים.
• התלבטות של עשירים: איזה אייפוד וידאו כדאי יותר לקנות: שחור או לבן?

סטיב ג’ובס במאמר מעניין ושווה קריאה על מוזיקה וזכויות יוצרים.

אין ספק שחלק מזה הוא נסיון להדוף את ההשתלחויות האירופאיות האחרונות באייפוד ובאפל, ולהפנות אותן נגד חברות התקליטים. למרות כל זאת, זה עדיין מאמר די מדהים, בהתחשב שמדובר במנכ”ל ששולט בשוק נגני המוזיקה וחנויות האינטרנט, ולא אתפלא אם כבר מחר יזכירו אותו בכל בלוג סמי-טכנולוגי ואפילו בוויינט. אם זכור לי נכון, המנכ”ל של החברה השניה התבטא כבר מספר פעמים עם דעה הפוכה לחלוטין.

מה שיפה בעניין, זה שאפל קרובה מאוד (עניין של מספר שנים בלבד) למצב שלחברות התקליטים יהיה קשה לא להסכים לדרישותיה. כבר עכשיו תקום צעקה אם אחת מהן תחליט לסיים את יחסיה עם חנות אייטיונז (נגיד, בתגובה למאמר של ג’ובס). בקצב שהמכירות של אייטיונז עולות, אולי בעתיד לא יהיה להן קל כל כך להכתיב תנאים.